Whatsapp collection

things I collected from the family Whatsapp group - discovering hidden treasures about my Jonathan...

2.9.2015

"יש לי עונש בשבילה." אמר יונתן בלחישה אחרי שיסמין סירבה לתת לו מקום באמצע המיטה. "היא תצטרך להריח את הפלוצים שלי בלילה." כאשר ציינתי את העובדה שכל מי שבמיטה יצטרך לסבול מהריח, כולל אני, הסביר פירט ונימק יונתן בשלוות נפש "אבל אני כוונתי את התחת לכיוון שלה ". חחחח

29.10.15

1 בייביסיטר, 2 ריצות לסופר להשלמת חומרים, 4.5 שעות עבודה, חצי שעה נקיון, 6 חבילות ביסקוויטים, 7 חבילות פודינג איסטנט, 7 

שמנת מתוקה, 2 ליטר חלב, סוכריות שוקולד וקצת בצק סוכר כי יונתן אוהב. התמדה ...ויצא עוגה לקבלת תורה.

22.12.15

יונתן רוצה להכין מתנה לאבא לוץ.תמונה עם כל בני המשפחה. אז קנינו מסגרת ובחרנו תמונות להדפסה. ואז מיוזמתו הוא בא עם תכנון. שרטוט איך הכל מתחבר. בקיצור נכד של מהנדס!

וכמו אבא שלו.יונתן מכין רשימת משימות כך שלכל אחד יש תפקיד בעריכת שולחן חג המולד...

28.12.15

יונתן כותב שירים... אחד על בננה מדברת שבקשה שלא יאכלו אותה... אוונדגרד במיטבו

7.3.16
דירה בקיר. מאת יונתן ריטריש.
פעם אחת לפני שנים רבות, היה קיר ועליו מצוייר דירה. כל אחד רצה לראות מה יש בתוך הבית, אבל אף אחד לא ידע להיכנס. אחד רץ לתוך הציור וקיבל מכה בראש. פעם אחת בא סבא זקן. הוא בא ועצם עניים. וכולם אמרו " מה אתה עושה?" והסבא אמר אני מדמיין. לדמיין כן לדמיין. למה? אמרו, כי דרך הדמיון נוכל לדמיין מה שיש בפנים

נכד של מהנדס An Engineer's Grandson

 בדומה למערכון של יוסי בנאי ורבקה מיכאלי, יונתן  הוכיח היום שהוא נכד של מהנדס.

יונתן רוצה להכין מתנה לחג המולד לאבא שלו. יונתן יודע שאבא מתגעגע לגרמניה אז החליט לתת לו תמונה עם כל בני המשפחה המורחבת. אז הלכנו לקנו מסגרת ואז יונתן הגיע מיוזמתו עם תכנון כללי של איזה בני משפחה יופיעו באיזה חלק של המסגרת, כי היא בעצם כוללת בתוכה כמה תמונות.

לפי המפרט הזה, בחרנו תמונות ואז יונתן גם סימן בשרטוט שלו איזה תמונה בחרנו.

עכשיו רק נותר להדפיס התמונות ולשם אותן במסגרת לפי ההוראות שהמהנדס הצעיר בן ה- 8 הכין.

  - תמונה של ביצוע בקרוב... בנתיים תסתפקו במפרט והמסגרת, כפי שנרכשה בחנות עם תמונות של דוגמנים בים...

חייבת להדגיש של נושא המפרט בא מיוזמתו של יונתן ולא בהנחייה שלי. הייתי  מוקסמת, בכל זאת משהו מכל ההטפות שלי לשיטת עבודה נכנס לו לראש... יש!

Jonathan proved today that he is indeed an engineer's grandson.

Jonathan wanted to give his father a Christmas present. Knowing that daddy misses his hope in Germany, Jonathan decided to give my husband a framed picture of the extended family. For this purpose we went together to purchase a frame and found one that has space for more than one picture. 

Then Jonathan came with a plan drawn on paper, which family member should be presented in each slot. the drawing was a surprisingly good layout plan. With it we proceeded to select images for printing, with Jonathan ticking off each slot as a suitable image was selected.

Now all that remain sis to get the picture printed and to put it all together. The pics here depict the frame (as purchase with pics of models on the beach) and the Jonathan's technical drawing.

Enjoy:-)

The Frame

Jonathan's Technical Drawing

And husband dear, if you read this before Christmas, please act surprised when you receive the gift...

Happy holidays

PS: Like father , like son. Jonathan has already prepared a list of tasks, so that every family member know their role for Christmas day.
Mommy to prepare food and light up the tree (drawing of colored light chain and the word "food" in Hebrew written next to it - the lazy bugger did not want to try to draw the food...), Jasmin is Santa's little helper with a green cap, Jonathan is Santa with the red cap, He also get to look after the tree, and daddy needs to prepare presents and play music.

יונתן מקצה משימות לקראת ארוחת החג. לכל בן משפחה תפקיד. הפתקים כבר מוכנים.

כמו אבא שלו, יותנן הוא איש של רשימות...

אמא תכין אוכל ותאיר את העץ באורות צבעוניים, אבא יכין מתנות וינגן מוזיקה, יסמין היא העוזר של סנטה קלאוס (כובע ירוק) ויונתן גם מקשט את העץ וגם בתפקיד סנטה עם הכובע האדום.

ההוראות נמסרו, הכל מוכן לחג הקרב ובא...

חג שמח

Pearls of Wisdom

I usually collect pearls of childish wisdom in my email and then on occasion I curate them into one post. Here are some of Jonathan's pearls in the last half year.

Israeli schools have devised a program to help classmates get to know each other. The idea is that each child in turn invites 5 other children arbitrarily assigned by the home teacher to an afternoon at  home and gets invited to theirs. Its called a hosting party. Jonathan being in the first year of school took part in this program.We were in fact one of the first families to conduct a hosting party. After that we prepared a Powerpoint with pictures from the event to show in class and Jonathan was requested to present it. About 4 month later Jonathan asked me when he is to be invited next to a hosting party. when I asked why he wanted to know he clarifies that he wants his picture to be included in a presentation. The children of the digital world...

Jonathan has an habit of mimicking lips motion when he is bored. The idea is to try to move his lips imitating the person speaking to him, sometimes he even tries to say the words. This can be quite annoying at times, but I must confess I find it amazing ho fast he reacts and how close he is to saying to me that which I am saying to him.

How to Neutralize a Bored (ADHD?) Boy? The Schoolteachers Dilemma and creative Solution

Jonathan is almost graduating his first year of school. I went better than we thought considering his ever present ADHD symptoms (although we do not have an official diagnosis). All in all he is up to his class level in his studies. He reads tolerably well in Hebrew, recognizes a few letters in the English alphabet and he can compute up to 100. We are still struggling with getting to school on time in the mornings (as both my husband and I are NOT morning people, the understatement of the century..., I sometimes wonder who's fault this really is) and when Jonathan is bored or unsatisfied he may break out into a mood and lash at his teacher. This effect can be enhanced if his routine is broken, which in the summer months of school it usually is.

The first graders are appointed to conduct the ceremony of Shavuoth - the celebration of summer, first ripening of fruit an crops and the traditional date that the Torah (or 10 commandments at least) were given to the people of Israel in mount Sinai at ancient times. The ceremony rehearsals composed of 3 weeks in May in which the children are expected to continue their studies independently with various assignments parallel to rehearsals in small groups. The frontal lesson routine is totally broken.

Jonathan was not finding himself in all this. He did not want to join the dancers and could not keep quiet while the other children rehearsed their lines. His teacher was finding it difficult to get him to cooperate at all. And then, on the second week of rehearsals (after suffering his nasty bouts of screaming and boredom for the first week)  she had a brilliant idea! She assigned him a task that is important on the one hand and affords no rehearsal with other on the other. Jonathan would easily recognize his place in the ceremony without disturbing the other children or the rehearsals and he would feel needed! His role was to declare the ceremony has reached its end (and to invite the audience to stand up for the national anthem). Jonathan had one lie to memorize and was the only child to speak solo. He was exited and felt himself important. We picked the importance message up at home, on cue from the teacher and he became manageable for the rest of the rehearsals.

The parents were invited to the ceremony and I was almost as excited as Jonathan could be. He behaved impeccably during 20 minutes of ceremony, sitting quietly on the side of the stage and singing along when required. Then he started to get smile and wave at me, and made thumbs up signs to me and wiggled about in his seat. Just as I was wondering why he was so exited, he got up, picked the microphone and spoke his line. The sound was bad and the speakers beeped. Jonathan undaunted, simply repeated the line again and everyone stood up for the anthem. Then my important boy put the microphone down on its designated cushion and stood proud and erect center stage for the duration of the anthem! I was busting with pride.

Turns out the school filed it all. I am embedding the video here. I hope Jonathan will enjoy the memory as I will. Unfortunately the anthem part is cut off in the school footage! Lucky I filmed and photographed it myself! Proud mama all the way!

https://youtu.be/eLtTPTUzPP0

Boys will simply love you

I recently read this great blog post written by a lesbian mom of 3 boys. I regret I cannot find the link to put in here..she writes that while your daughters may give you on occasion the silent treatment/cold shoulder/bad mood swings etc (take your pick) your son will always just love you.

I am a mother to a 7 year old boy and 2.5 year old girl and I totally agree! My Jonathan has a simple and loving heart! Not a day goes by in which he does not tell me more than once quite simple that he loves me. On every second day he will tall me that I am beautiful/pretty alternatively he will call me the "coolest mom ever!" (his words , I swear!). What an ego booster- and I have all in-house!
My boy has a heart of gold and I am the major beneficiary of his enormous capacity for love!

Jasmin, already at 2.5 may give me the shoulder if she does not want to do something, and at other occasions she mimics me scolding, but turns it around to scold me! Her latest rebuke is "savlanut!", which means patience in Hebrew. And so I am lectured on the virtues of waiting, for a 2.5 year old to finish whatever she is doing at that exact moment (climbing the sofa, watching TV, having a pretend phone call using a magnet...).

I know Jasmin loves me too. She runs to the door the minute I arrive from work and dashes forward full thrust to give my leg a grip hug! Even her older and physically bigger brother cannot beat her to the door, even if he tries (he sometimes tries if he can get away from the computer screen long enough to greet me upon my arrival).

Both children love their daddy too and Jasmin, ever daddy's girl, practically cannot fall asleep until she has ensured that daddy too has returned from work (my husband works in the evenings). Recently Jonathan has been voicing how important family members are to him, how much he loves us all. He even invented a song about it "Ich liebe Alle!" in German, a simple melody naming all his family members, grandparents and cousins included and the simple statement "I love all". 

He has also been repeatedly telling me how important it is to him that we do things together, and protesting when this does not happen as often as he would like (I sometimes truly regret that both my husband and I work and have little time during the week...). Jonathan will simply revel at spending an afternoon with me, even if we spend it running errands. He just loves being together with mommy! A mother's life is just full of humor, ridiculous situations, surprises and if she is lucky to have a son, then also lots and lots and lots of cuddling, hugs, kisses and simple plain love! Yes indeed, boys will simply love you! Always!

Jonathan gives me love...

To mommy with Love from Jonathan. My sweet 6.5 year old son wrote and drew this himself!

I have to write this one in Hebrew - Jonathan drawing missiles...and behaving maturely

יולי 2014 הימים ימי מבצע "צוק איתן" והילדים בכל זאת מושפעים... יונתן בן השש וחצי מצייר שמיים כחולים בית ופרחים וגם מטוסים באויר שיורים...הוא אומר שזה בכלל משפריץ מים או לייזר, אבל האמת היא שבימים שבהם מדברים עם הילדים על טילים ומסבירים שצריך ללכת לחדר מדרגות בזמן אזעקה, זה מחלחל...והילד מצייר...

אין יותר בוגר ומדהים מיונתן בימים אלו. יצאתי לקנות לחם והשארתי את הילד לבד. לזמנים של רבע שעה אני עושה זאת מידי פעם והוא מרגיש עצמאי וגדול! כולם מרוצים. הוא כבר בן שבע! בגילו גם אני הייתי לבד בבית לפעמים לזמנים קצרים. 

בדיוק התחילה אזעקה ואני רצה בטירוף הביתה, ולא משנה שכולה הייתי במאפיה בפינה של הרחוב. דקה וחצי של אזעקה שעוברים עלי כמו גהנום של רגשי אשם כי הילד לבד...אז מסתבר שהוא רגוע ולגמרי בשליטה. הוא כבר יודע שצריך ללכת לחדר מדרגות והכל בסדר. הוא אפילו מתפלא שאני מתנשפת כל כך כשאני מגיעה לבית. והוא גם לא לבד. השכנים יצאו גם הם לחדר המדרגות ויש מי ששם עליו עין...זהו, שמענו בום של יירוט באויר ואפשר לחזור הביתה...אני מסדירה את הנשימה. הילד הבוגר וה COOL שלי לא הרים לדקה את העיניים מהטאבלט והמשחק בו הוא שקוע. שגרה של ילד ישראלי...